Birkat Hachamah

In response to questions about why we bless the sun, here is some background info:

Birkat Ha-Hamah
According to the Tosefta, one who sees a rainbow, graves, constellation, the moon, and even daily phenomena such as the sun and the stars – recites a blessing. The blessing over the sun is עושה [מעשה] בראשית:

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ו הלכה ה-ו
הרואה את הקשת בענן או' ברוך נאמן בבריתו זוכר הברית
היה מהלך בדרך בין הקברות או' ברוך יודע מספרכם הוא עתיד לדון והוא עתיד להקימכם בדין ברוך נאמן בדברו מחיה המתים
הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות או' ברוך עושה בראשית

This position is reflected in our contemporary practice of reciting the following blessing every morning:

ברוך אתה ה' יוצר אור... המאיר לארץ... ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית... ברוך אתה ה' יוצר המאורות.

However, as one has obviously noticed our daily blessing over the sun begins and ends with the creation of light and luminaries in line with R. Yehudah’s ruling that blessing over the sun is in fact different:

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ו
ר' יודה או' המברך על החמה הרי זו דרך אחרת

Nonetheless, it does make sense to recite the first blessing when one is truly impressed anew by the sun. In line with that insight we find a three positions:
1. recite the blessing if the sun had not been seen for three days to weather conditions,
2. recite it on the summer solstice,
and
3. recite it on the day when it was created.

Rav Huna championed the first position:

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט ה"ב
אמ' רבי חונה הדא דתימר בימות הגשמים בלבד לאחר שלשה ימים

However, another version of the berraita explicitly calls for reciting this blessing over comets, new zodiac, new moon, and the sun at its renewal.

בבלי ברכות נט ע"ב\ירושלמי ברכות פרק ט ה"ב\ויקרא רבה (וילנא) פרשה כג
תנא הרואה החמה בתקופתה לבנה בגבורתה\בתקופתה\בכדורה כוכבים במסלותם מזלות כסדרן
אומר ברוך עושה מעשה בראשית

This berraita was understood by R. Saadia Gaon to call for reciting the blessing on the day that the sun’s portion of the day is longest – the summer solstice:

סידור רב סעדיה גאון בסידורו (הוצאת מקיצי נרדמים), עמוד צ
...ועל השמש ביום תקופת תמוז מברכים גם כן עושה בראשית.

This position seems to have been accepted by some in Spain:

רבינו בחיי על בראשית א, יד
חיוב ברכת השמש בתקופת תמוז שחייב אדם לברך 'ברוך עושה בראשית'

However, a simpler read of the berraita would indicate that it means the beginning of the solar year as it is used in the following midrash praising the human ability to intercalcalate the solar year with the lunar months:

מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א
בני אדם שהכירו חמה ולבנה והמזלות, מה חמה יתרה על הלבנה וחלקו אותה על החדשים והתקינו החדשים על תקופת החמה נוהגות כמו שהתקינו לא חסר ולא יותר, חכמים הם להתקין תקנה הגדולה הזאת

This simpler read, however, still leaves us with the question of when to assign the beginning of the solar year. Egyptian society accepted the spring equinox as the beginning while the Babylonians and Sumerians accepted the fall equinox. The Tannaim, also debated this point when they argued whether the world was created in Nissan or Tishrei.

As we will see momentarily, the Babylonian Amoraim, seem to have accepted the Tannaitic position that aligned with the date accepted in Zoroastrian culture, the spring equinox. However, it would not be appropriate for rabbis to bless the sun every year on the date of the Zoroatrians’ new year with its theological implications. Thus Abbaye ruled that the blessing should be recited only once every 28 years when the day of the week on which the vernal equinox falls on the same day as the Biblical creation of the sun – if one follows Shmuel and the Zoroastrian assumption of a 365¼ day solar cycle (Eruvin 56a). In other words, Abbaye accepted that there was a rabbinic position that called for blessing the sun, but he was also wary of doing so in Zoroastrian society except rarely and when identified with Biblical creation:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד ב
אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.

This position was accepted by Rambam, Mishneh Torah, “Laws of Blessings” 10:18 and Tur/Sh”A OH 229. In other words, although Rambam himself pointed out that the calculation of 365 ¼ days in a solar calendar is not accurate (“laws of Sanctifying the Month”9:2) he did not reach the conclusion reached by R. Zadok Ha-Kohen of Lublin who argued that one may not recite the blessing since the day is not truly the equinox (Sefer Ha-Zichronot, Mitzvat Kiddush ha-Chodesh, ch. 5). Rather, he accepted that the consciousness brought to the ritual matters more than astronomical accuracy, which is difficult to determine with the naked eye or even a simple sundial.